5

לקבלת פרטים אנא מלאו את הטופס ואחד מנציגנו ייצור קשר בהקדם




מאמרים

אם מיליון וחצי איש הלכו על גחלים- גם אני יכול

מאת: מאיר אלעזר

זוכרים את הפרסומת עם ההודי שאומר " סבא של הלך על גחלים אבא שלי הלך על גחלים וגו…"? נו טוב, עכשיו אני יכול לומר בפה מלא, ביג דיל, גם אני הלכתי על גחלים וסהדי במרומים שזה בכלל לא שרף ורגלי אפילו לא התחממו ולו במעט. אם חשבתי שחלמתי הרי שכפות רגליי המפויחות הוכיחו לי את ההפך כשקרצפתי אותם במקלחת.הקורא הסביר עשוי לחשוב, באפן טבעי, שזה עתה חזרתי מטיול אשראמים בהודו שם חוויתי איזו התגלות תוך כדי ויפאסנה והתחברות לעצמי. אלא שאני וויפסאנה זה כמו פרשוטו ומוצרלה על שולחן ראש השנה של משפחה חרדית. בקיצור, לא הייתי בהודו, וזה קרה באווירה שהיא ההפך הגמור מויפאסנה, עם מוזיקת רוק בפול ווליום ברקע, להקת מתופפים, שמכה בתופים ללא רחם ויחד עם עוד אלפי אנשים מסביב. בסך הכל שיחררתי את העצמה שבתוכי.
אם הגעתם עד כאן, אתם מרימים בודאי גבה מאחת משתי סיבות, או שאתם אומרים לעצמכם "מה הוא רוצה? אולי כדאי שיראה רופא?" או שאתם סקרנים לדעת יותר. כך או כך, הלכתי על גחלים וזה אפילו לא היה השיא של ארבעה ימים של סמינר בשם "לשחרר את העוצמה שבפנים". מדובר בסמינר אנרגטי מאין כמותו של גדול המנטורים של הזמן הזה, הלא הוא אנתוני רובינס.
אחרי 4 ימים בסמינר של רובינס מבינים מה זה ביצועי שיא (peak performance) ולמה אנשים מהצמרת בתחומם כמו גדול הכדורסלנים בכל הזמנים, מייקל ג'ורדן, מיכאיל גורבצ'וב , אלוף העולם בגולף טייגר וודס (אמרנו peak performance?) ומעצבת העל דונה קארן שכרו את שירותיו. אפילו ביל קלינטון נשיא ארה"ב לשעבר, פנה אליו לעזרה בעת המשבר הגדול ביותר שחווה בעת כהונתו בפרשת מוניקה לוינסקי, ורובינס, רפובליקני מוצהר, לא סירב לנשיא הדמוקרטי.
ממש שבוע לפני שפרצה השנה החדשה, עשה רובינס בעצמו ובעזרת חברו ג'וזף מקלינטון השלישי (לא אני נתתי לו את שמו) במשך 4 ימים תמימים, ברימיני שעל חוף הים האדריאטי באיטליה, אהבה עם קהל של 6,000 או 7,000 איש ואישה מלאומים שונים ותרבויות שונות. הוא הביא את הקהל לבכי, לצחוק, לאנרגיות מטורפות או לכבדות, הכל כרצונו. הקהל, אנשים אינטליגנטים, אני מרשה לעצמי לומר, התמסר באהבה וכל אחת ואחד הרגיש כאילו רובינס מדבר אליו באפן אישי. שום כוכב רוק שאני מכיר ממיק ג'אגר עבור למנוחים פרדי מרקורי ז"ל ומייקל ג'קסון ז"ל וכלה במדונה לא היה מסוגל להחזיק קהל רב כל כך באנרגיות מטורפות כל כך ולמשך שעות כה ארוכות. רובינס בעל הכישורים של נואם דגול, שחקן וכוכב רוק, פצצת כריזמה מהלכת, שטוען בתוקף שכריזמה היא ידע נרכש, עשה זאת בקלות בלי להראות סימן עייפות ולו הקל שבקלים.
אז מה היה לנו שם? הלכתי על גחלים, קפצתי, רקדתי והייתי באנרגיות מטורפות. איך כל זה הולך להשפיע על החיים שלי מכאן ואילך? במילים אחרות מה למדתי ב-4 ימים בגן רובינס שברימיני?
צריך לזכור, שכמו שאמר החכם באדם, קוהלת "אין חדש תחת השמש" . פירוש הדבר, שהדגש בסמינר מסוג זה אינו על "המה" אף כי יש כלים שאצרף לארגז הכלים שלי בשמחה, אלא על "האיך". כל מי שעבר קאוצ'ינג או קרא ספרים בנושא התפתחות אישית קרא או שמע את עיקרם של הדברים בגירסה כזו או אחרת. בדרך כלל הם באים ברשימות עם מספרים אקזוטיים כמו 7 , 12 או 21 הצעדים ל… גם אצל רובינס יש כל מיני רשימות עם מספרים אך אלו רחוקים מלהיות העיקר. העיקר היא הדרך החוויתית שבה "משתיל" רובינס את התובנות שלו במוחם של קהל שומעיו.
לגבי רובינס, תלמידם של בנדלר וגרינדלר מייסדי שיטת ה NLP – (Neuro Linguistic Programing) וג'ים רון מגדולי נואמי המוטיבציה בכל הזמנים,אפשר לומר שהתלמיד עולה על מוריו, לפחות בכל הקשור ליכולת ליישם את יתרונות השיטה או את הכלים שלמד מהנ"ל, על קהלים של אלפים ולפעמים רבבות. כשלעצמי, לא יכולתי שלא להרהר מה היה קורה לו רובינס היה מתעל את הכישורים שלו לאפיקים שליליים. אין לי ספק, כי האיש לו היה מחליט ללכת לפוליטיקה, והוא שקל זאת בעבר, היה כובש את לב ההמונים בקלות. רובינס בחר לתעל את הכריזמה האדירה שלו, הידע העצום שצבר ביחד עם הכישורים הרטוריים והדרמטיים שלו כדי להעצים אנשים וזה מה שהוא עושה בשלושים השנים האחרונות ואם יורשה לי לחוות דעה, אין מי שעושה זאת טוב ממנו.

טוב אז הלכתי על גחלים, קפצתי, התרגשתי והתמסרתי בקלות ופה ושם אודה ולא אבוש, זלגו דמעות במורד לחיי, מה זה יתן לי בחי? או במילים פשוטות מה יוצא לי מזה? התשובה לגבי דידי פשוטה למדי, אם יש דבר אחד שלקחתי מהסמינר הזה ושילווה אותי בהמשך חיי הוא ההכרה שהדרך שבה אנחנו חווים את החיים קשורה קשר אמיץ ל state of mind שלנו. במילים פשוטות כשאנחנו שולטים באיך שאנחנו מרגישים אנו שולטים בחחינו אחרת העולם שסביבנו שולט בנו, והעולם, איך לומר, לא תמיד נדיב. נו יופי, יאמר הקורא לעצמו בציניות ":ממש תגלית מרעישה". נכון, ידעתי את זה קודם, כמו הרבה דברים אחרים שרובינס דיבר עליהם בסמינר, אבל ידע כשלעצמו לא שווה הרבה אם לא מיישמים אותו ומכאן ההבדל.
כולנו יודעים מה צריך לעשות כדי לרזות, הרי זה ברור, אוכלים פחות ממה ששורפים, פשוט לא? אז איך זה שעדיין מסתובבים בינינו אנשים עם עודף משקל? ההצלחה היא כמובן ביישום. ורובנו ככולנו נכשלים פעם אחר פעם ביישום החלטות שלקחנו על עצמנו ליישם, וזו אחת הסיבות, אם לא העיקרית שבהן, לפריחת התעשיה של ההתפתחות האישית שרובינס הוא ממוביליה, אבל האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע אנחנו נכשלים שוב ושוב בכל אותם המקומות שאנחנו יודעים בדיוק מה ואיך צריך לעשות?
רובינס מראה לקהל שלו במשך 4 ימים כמה זה קל להכנס לסטייט הזה של ביצועי שיא. כנאה דורש ונאה מקיים, ההוכחה הטובה לכך היא היכולת שלו לעמוד במשך שעות ארוכות על הבמה בלי לאכול בלי ללכת לשירותים, לדבר אל הקהל העצום, ולעשות בו כרצונו, ממש כשם שהנחתום לש את בצקו, כל זאת מבלי שהקהל חש ירידה כלשהי באנרגיה של הדובר. ההליכה על גחלים, היא דוגמה נוספת לכך שמי שנמצא בסטייט הנכון ילך על גחלים ולא יחוש דבר ומי שלא מצוי בסטייט הנכון רגליו ישרפו. ואכן, מתוך קהל האלפים היו בודדים ששרפו את רגליהם.
אני מניח שחלק מהקוראים מרימים עכשיו גבה ואומרים לעצמם איך זה יכול להיות? אבל כמו שרובינס מלמד יש להתמקד בעובדות ולא בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, והעובדות הן שבמשך הקריירה בת 30 השנים שלו, רובינס הוליך על גחלים כבר כמיליון וחצי איש שרובם ככולם עברו את זה ללא כל נזק ורק מעטים נשרפו.
למה כל זה חשוב? כי כשאנחנו מספרים לעצמנו סיפור שמקורו בפחדים ובאמונות המגבילות שלנו אנו נמנעים מליישם אסטרטגיה שתוביל לשינוי אמיתי. במילים אחרות שינוי אינו נובע רק משינוי האסטרטגיה, או הפעולות בהן אנו נוקטים, אלא גם משינוי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו וההימצאות בסטייט הנכון. שינוי הסטייט והסיפור מאפשר להצליח היכן שאחרים נכשלו.
בחזרה לגחלים, אם תשאלו אותי, האמירה שמיליון וחצי איש עשו זאת לפניי היא שנתנה לי את הביטחון המוחלט שלא יאונה לי כל רע. שיניתי את הסיפור שלי. הלכתי לקראת החוויה ללא כל חשש או פחד. אף על פי כן חשתי תחושת התעלות אחרי כן. אחרים חוו פחד והתגברו עליו מה שאני מניח שהעצים אצלם את אותה תחושת התעלות והראה להם שהעובדות שונות מ"הסיפור" שהם מספרים לעצמם.
אז מה לקחתי מכל זה?
סיגלתי לעצמי את היכולת להכנס לסטייט כל אימת שאחפוץ בעזרת כל מיני "עוגנים" שרובינס "שתל" במוחי. מעתה כל אימת שאחפוץ, בעזרת כמה תנועות פשוטות (emotion is motion), מילים שאומר לעצמי או עם המוזיקה המתאימה ברקע, אגיע לסטייט אוף מינד הרצוי לי. למה זה חשוב? כי בסטייט אוף מינד הרצוי שום אתגר אינו קשה מדי ושום קושי לא גורם לעצירה ואנחנו גם ממעטים לטעות. אינכם מאמינים? נסו להיזכר בכל אותם ימים בחייכם שהכל הלך לכם כמו שרציתם. איך הרגשתם? מה היתה הפיזיולוגיה שלכם? איך היו האנרגיות שלכם?
רובינס טוען בתוקף שהסטייט הוא גם תלוי פיזיולוגיה, וכדי להגיע לפיזיולוגיה שתאפשר את הסטייט הנכון, חשוב גם לזוז וגם לשים לב מה נכנס לפה ומה לא. לא אלאה אתכם בהמלצותיו לתזונה ותנועה שכוללות, בין השאר קפיצה בטרמפולינה, אבל לפי שעה הן נותנות את אותותיהן בחורים בחגורה ובכיוון הנכון. ואם זה מה שיצא לי מזה אז גם זו לטובה.

הולכים על גחלים אורלי בר-קימה השתתפה בסדנת "שחרר את העוצמה שבך" לקריאת התרשמותה לחצו כאן